א. מדוע מרבית הנכשלים בביה"ס הינם בני המעמד הנמוך

המשך חלק א'
חלק א.5. לרקע התיאורטי של שיטת צמצום הפערים המואץ (מבצע לימודי), המופעלת בתכניות עמותת יכולות מיסודה של קרן רש"י, בשיתוף משרד החינוך, ובתכניות נוספות ואחרות.

טיוטא - האתר בבניה

נסים כהן

א.5. הסללה, תורשה, סביבה, תרבות ומריטוקראטיה

ההנחה הפונקציונאליסטית לפיה למשתנים תוך בית ספריים אין השפעות על הישגים זוכה לאישוש במחקרו של קולמאן (1966) המוצא שאין כמעט קשר בין מדדים של איכות בית ספר להישגים לימודיים. הממצא רומז על כך, שפער ההישגים החופף רקע גזעי/מעמדי מקורו במשתנים שאינם קשורים בביה"ס ובכך תורם לטיעון הפונקציונאליסטי שביה"ס פועל עפ"י קריטריונים הישגיים מריטוקראטיים. ג'נקס ושותפיו (Jencks, et al., 1972) ניתח את הממצאים באמצעים מתוחכמים, אך הוא חוזר ומאשר את מסקנותיו של קולמאן, שניתן לייחס רק חלק קטן מהשונות בהישגי התלמידים להבדלים במשתנים תוך בית ספריים. ממצאים אלה דוחפים להתפתחות זרם מחקרים הבודקים את הקשר שבין הצלחה בביה"ס לבין תורשה וסביבה משפחתית של התלמיד.

תורשה

ג'נסן מייצג בולט של זרם זה (Jensen, A.R., 1976), מבצע סדרה ארוכה של מבחני משכל, גם מבחני משכל "הוגנים תרבותית" בארה"ב ומגיע למסקנה שהבדלים גנטיים קבוצתיים הבאים לידי ביטוי במשכל מהווים את ההסבר להישגים השונים בביה"ס בין לבנים לשחורים. ממצאיו של ג'נסן תומכים כמובן גם הם בהנחה המריטוקראטית של הגישה הפונקציונאליסטית.
ממצאיו של ג'נסן גוררים אחריהם גל של בקרת, הן בשל השלכותיהם המוסריות והן בחרות. לדוגמא:  בבדיקת הישגיהם של קבוצות מהגרים איטלקיים – אמריקאיים, לאחר מלחמת העולם הראשונה נמצא שמנת המשכל הממוצעת הייתה נמוכה מ של תקפותם המדעית.ממצאיו של תומס סוול (Sowell, T., 1977) (ראה גם אצל הרן, ק., 1990, עמ' 139) ערערו  וסתרו  את ממצאי המשכל והתורשה של ג'נסן. סוול במחקרו (שם, 1977), מראה שהבדלים בין שחורים ללבנים במנת המשכל דומים היסטורית לדפוסי ההישגים הנמוכים יותר במבחני משכל, של קבוצות מקופחות א– 84. אצל קבוצות אתניות אחרות (שנמדדו בשנת 1926): יוונים- 83, פולנים- 85,ספרדים – 78, פורטוגזים – 84. ומאידך מחקר מאמצע שנות ה – 80 במדינת מסצ'וסטס הראה שקיים אחוז גבוהה יותר של של תלמידים שחורים בעלי מנת משכל הגבוהה מ- 120 מאשר תלמידים פורטוגזיים, איטלקים, פולנים או קנדים צרפתים. נתונים בולטים יותר מראים שהישגי ילדים יהודים ממוצא פולני ורוסי במבחני משכל בשנים הראשונות להעברתם היו נמוכים במידה ניכרת מאלה של קבוצות אתניות אחרות. ממצא נוסף עליו מדווח סוול: אודות מחקר משנת 1921, לפיו מספר היהודים שקבלו "תעודות המעידות על בעיות נפשיות ושכליות" היה הגבוהה ביותר מכל קבוצת מהגרים אחרת באליס איילנד. דבר זה עומד בניגוד להישגיהם במבחנים כישוריים בעת האחרונה.

המבחנים המוקדמים על מבחני המשכל מצאו, אם כן, הבדלים בין מהגרים מדרום אירופה וממזרחה לבין מרבית האוכלוסייה, והבדלים אלה דומים לאלה הקיימים בין תלמידים שחורים ללבנים. גם במבחני המשכל הראשונים שנטלו בהם חלק מתלמידים אמריקאים ממוצא סיני היו תוצאות נמוכות במבחני יכולת ההפשטה, ואילו כיום אין הדבר כך. פסיכולוגים באותה תקופה אפיינו את קבוצות המהגרים שהשיגו הישגים נמוכים אלה כחסרי יכולת "לשלוט בנושאים מופשטים" (Kamin, L.,1974, p. 6). דפוסים דומים של הבדלים במבחני הפשטה נתגלו באנגליה במחקרים על ילדים כפריים בני מעמד הפועלים ועל ילדים עירוניים (Vernon, P., 1970, PP. 66-67).
במובן זה, ההבדלים בין שחורים ללבנים במבחני ההפשטה אינם ייחודיים ואינם דורשים הסבר מיוחד וניתן להסיק שההיקלטות התרבותית היא המסבירה את הנתונים הקיימים ונשללה מדעית תקפותם הגזענית של ההסברים הגנטיים.

 

סביבה תרבות ומריטוקרטיה

זרם נוסף של מחקרים התמקד בהסבר תרבותי להבדלי הישגים בביה"ס, גל זה ניסה להשתמש בהסבר המרכזי לפיו תלמידים מקופחים גדלו בבתים בעלי חסכים תרבותיים לעומת ילדי ההורים האמידים והמשכילים, שדגלו בסביבה עשירה ומגרה, הנסיון כאן הוא לתאר סביבה מקפחת בקרב בני המעמד הנמוך המאופיינת בכך שהילדים רחוקים מההתנסויות העשירות שהיה עליהם להתנסות בהן כתוצאה ממחסור במשאבים אינטלקטואליים בבית, מחסור בהשכלה אצל ההורים, אדישות ההורים והקהילה (Brooks, C., 1966), הנט (Hunt., J., 1964), הדגיש את הסביבות השונות בקרב בני המעמד השונים ובכך שסביבת הקיפוח התרבותי לא מעניקה לתינוקות ולילדים  את האפשרות להתנסות בהתנסויות הדרושות להתפתחות נאותה של תהליכים אוטונומיים למחצה, הכרחיים לרכישת כישורים בשימוש בסמלים מילוליים ומתמטיים ולניתוח של קשרים סיבתיים, (ניתן ליחס לזרם מחקרים זה גם את מחקרו של ברנשטיין ב. 1961 העוסק בשפה ותקשורת בקרב בני מעמד שונה ובניתוחו של קוהן מ. 1986). 

חלק אף הגדירו את תרבות בני המעמד הנמוך כ"תרבות עוני" שמופעל בה דפוס חברות "מדכא" בה רווחת האמונה שאנשים לא יכולים לשלוט בסביבתם, והגורל או המזל קובעים את חייו של האדם, כמו כן תרבות זאת מאופיינת בשליטה מעטה על דחפים, האוריינטציות הדומיננטיות בה הן הוויות ולא עתידיות, רמת שאיפות נמוכה להישגים חינוכיים ותעסוקתיים, יש בה עידוד של ציות, ענישה פיזית, וכדומה תפיסות אלה התבססו בין השאר על מחקריו של אוסקר לואיס שהתבצעו בשכונות העוני והגטאות בפורטו ריקו, מקסיקו וניו יורק (Lewis, O., 1966).

הממצאים במחקרים אלה תומכים בטענה המריטוקראטית הפונקציונאליסטית, שכן, הסיבה להבדלי ההישגים לא קשורה למשתנים תוך בית ספריים, אלא לתרבות של חסך המספקת סביבה לא נאותה, בלתי מאורגנת, או אף פתולוגית, להתפתחות היכולת השכלית ואם ברצוננו להבין את הסיבות לכישלונם של הילדים העניים או בני המעמד הנמוך עלינו להתמקד בסביבת גידולם.

אולם, גם מחקרים אלה זכו לבקורת רבה שטענה לאתנוצנטרליסטיות ואף לגזענות בניתוחי החוקרים ולכן לניתוח מוטה תרבותית ומוטעה מדעית ולכן בלתי רלוונטי ומועיל. כך למשל וולנשטיין וכן ברץ (Valentine, C.,1975, Barats, S., and J., 1975) מכחישים ולא מקבלים את הדעה של מייצגי גישת הקיפוח התרבותי לפיה היעדרות האב ותפקידה הדומיננטי של האם במעמדות הנמוכים הן תופעות פתולוגיות. תכונות אלה משקפות הבדלים תרבותיים עמוקים בין שחורים ללבנים ותו לא. הם גם לא מסכימים באופן מוחלט עם כך שהתפתחות השפה אצל ילדים שחורים היא איטית או בלתי נאותה. טענה מעין זאת משקפת שוב את האופי האתנוצנטרליסטי והגזעני של החוקרים בכך שהם גורסים שהדיאלקט של השחורים הוא נחות. ילד שחור האומר "He be" במקום "He is", אינו קורבן של סביבה פתולוגית חסרת גירויים שלא הצליחה ללמדו לדבר "כראוי". הוא מדבר נכון מבחינה דקדוקית במסגרת הכללים השונים של הדיאלקט בתרבות השחורים. יתכן שלילד זה יהיו קשיים לשוניים בביה"ס בו שלטת התרבות הלבנה, אבל הוא לא סובל מהתפתחות לשונית לא תקינה. לשם ההבנה, ילדים שחורים המדברים אנגלית תקנית סובלים ממכשלה לשונית אם היא מדוברת ברחובות הארלם...שם שלטת התרבות השחורה.

מבקרי גישת הקיפוח התרבותי, גורסים כמו כן, שמשפחות המעמד הנמוך הן מערכות נאותות מבחינה תפקודית המסוגלות לטפח התפתחות שכלית אצל ילדיהם. יתכן שמשפחות אלה שונות ממשפחות המעמד הבינוני, אך שוב, הן אינן נחותות מהן מבחינת יכולת פיתוח כישורים, וראיית משפחות אלה כבלתי הולמות וניסיונות "לשפר" את המשפחות הללו את סביבתם ותרבותם משקפת התנשאות ואתנוצנטרליסטיות תרבותית ולכן בלתי מועילה.

גישת הקונפליקט רואה את  מקור הבעיה באתנוצנטרליסטיות של ביה"ס בו שלטת תרבות המעמד הבינוני ומי שלא מיומן בה – נכשל הישגית. כהן א. (1967) טוען, שבבית הספר מתרחשת תחרות על פי סטנדרטים של בני המעמד הבינוני הדומיננטיים בו, ובני המעמד הנמוך עלולים יותר מכול להיכשל בתחרות תרבותית זאת המתנהלת עפ"י סטנדרטים שעלים אין להם שליטה. ההסבר לכישלונם לא קשור ליכולות קוגנטיבית. ואכן חלק בולט מהם מסיבה זאת נכשל ואף מחפש לעצמו אלטרנטיבה הגיונית להצלחה ההישגית שלא התגשמה, בתת-התרבות העבריינית. בורדיו  (1977 ,Bourdieu), בדומה לכהן א., טוען שכדי להצליח בבית הספר, התלמיד להיות מצויד ב"הון תרבותי" שאותו רכש בבית, וכולל שפה, תקשורת בין-אישית ועוד. "הון" זה מצוי יותר אצל בני המעמד הבינוני מאשר בבני המעמד הנמוך, ולכן האחרונים הם הנכשלים.

בהתאם לכהן ולבורדיו, כישלונם של בני המעמד הנמוך בבית הספר לא נובע מסיבות קוגניטיביות, אלא מסיבות תרבותיות ושיוכיות המתבטאות, מומשגות ןמומרות להישגים לימודיים. כך נמצא שעצם המיון להקבצות, גם אם הוא .מתבצע על פי קריטריונים הישגיים, בסופו של דבר הוא מוטה וחופף קריטריון תרבותי התנהגותי. לפיכך אין זה מפתיע שבהקבצות הנמוכות אנו מוצאים בעיקר את בני המעמד הנמוך ובהקבצות הגבוהות את בני המעמד הבינוני-גבוה.

...לדף הקודם                                                                                  להמשך בדף הבא...

 

©  כל הזכויות שמורות לנסים כהן (1994), מפתח שיטת צמצום הפערים המואץ (מבצע לימודי).
 ניתן להשתמש בתוכן דף זה ובשאר התכנים,  באופן הוגן ונאות לשם סקירה, מובאות, למידה או הוראה, תוך הצגה ושמירה מלאה וברורה על הזכויות. הפרת היתר זה בכל דרך, ו/או הצגה ו/או שימוש לצורך מסחרי או הפקת רווח כספי, אסורה והינה עבירה ע"פ חוק זכויות יוצרים, התשס"ח (2007).