א. מדוע מרבית הנכשלים בביה"ס הינם בני המעמד הנמוך

טיוטא - האתר בבניה

ניסים כהן

א.3. התיחסות גישת הקונפליקט

גישה זאת שואבת מ"המטריאליזם ההיסטורי" של קרל מרקס (ראה אצל בנדיקס, ר. וליפסט, ס.מ., 1980) הרואה בחלוקת העבודה בחברה הקפיטליסטית, גורם היוצר הבדלים בין בני אדם בהתאם למקומם בתהליך היצור, חלוקת העבודה היא ראשית היווצרות המעמדות. "התשתית" עפ"י מרקס היא הקובעת את את "בנין – העל" הנשלט ע"י האליטה בשל שליטתה ב"תשתית". שליטה זאת היא המאפשרת הנחלתם של ערכים, אידיאולוגיות, שתכליתם להצדיק את יחסי השליטה, מנצלים-מנוצלים ולהציבם כעקרונות לגיטימיים.
דרנדורף (Dahrendorf, R., 1968), ניתח אף הוא את מקורות אי- השוויון בחברה ומתמקד ב"ערכים". מספר הערכים היכולים להסדיר את ההתנהגות האנושית בחברה נתונה אינו מוגבל. אך קיומה הדומיננטי של קבוצת ערכים אחת דווקא מבטאת בחירה אחת מיני רבות שמקורה ומהווה השתקפות מבנה השליטה בחברה שהיא הבסיס לריבוד בני אדם הפועלים ומתנהגים עפ"י  ערכים אלה שהינם ערכי השולטים. הריבוד החברתי האי-שוויוני, הוא רק תוצאה של מבנה הכח בחברה.
דרנדורף כמו כן, מבקר את תמונת העולם ההרמונית שמתארת הגישה הפונקציונאליסטית וטוען שדווקא ה"קונפליקט" בין קבוצות (ולא ה"הרמוניה") מאפיין את החברה. קונפליקטים מתרחשים בין קבוצות בחברה על רקע הבדלים בכוחם והשאיפה של נטולי הכח להתארגן לשם השגתו.
טומין, מ. (1980), יצא בבקורת על ניתוחם הפונקציונאליסטי של דיוויס ומור וטען שכלל לא בטוח שקיימת הסכמה על ה"צרכים" של החברה, יתר על כן, אם נבדוק נמצא שדווקא קבוצות שונות הן הקובעות נחיצות של צרכים וחשיבותם של מקצועות והן המשליטות הגדרותיהן על הכלל. לגבי התגמול הדיפרנציאלי טוען טומין שתפקידים בחברה לא מתוגמלים דווקא בהתאם לחשיבותם הפונקציונאלית, יתר כל כן, ישנם תעסוקות שהן מיותרות ובכל זאת העוסקים בהם מתוגמלים היטב. כמו כן,  שאי השוויון בחברה קשור לסטאטוסים שיוכיים, והפערים הקיימים החופפים מוצא אתני ומעמדי, גורמים לעוינות ולמתחים דווקא, מזיקים לחברה ולאו דווקא פונקציונאליים לה.
בהתייחס לקשר שבין ביה"ס וחברה, פרדיגמת הקונפליקט מציבה הסבר שונה מהפונקציונאליסטית. טענת גישת הקונפליקט: שיש קשר בין ביה"ס לדרישות של קבוצות אליטה ולא לצרכי החברה כולה (בדומה לכך שהערכים הם ערכי הקבוצה השלטת ולא ערכי הכלל). ביה"ס עפ"י גישת הקונפליקט, הינו מנגנון לשימור ושעתוק (רפרודוקציה) של המבנה החברתי, הממיר סטאטוסים שיוכיים (בלתי לגיטימיים למיון) לסטאטוסים הישגיים הנתפסים כלגיטימיים למיון.
פרדיגמה זאת התפתחה בשנות הששים והשבעים כשהמציאות הראתה שההנחות הפונקציונאליסטיות המריטוקרטיות לא מתגשמות גם בעקבות רפורמות בחינוך. פרדיגמה זאת כוללת בתוכה זרמים שונים אך ניתן להבחין במס' הנחות משותפות כגון:
• בתיה"ס לא משקפים את צרכי החברה אלא צרכים ואינטרסים של קבוצות האליטה          
• אין קשר בין ביה"ס לתעסוקות באמצעות המיומנויות (גם הקוגניטיביות) שמקנים
• בתי ספר מהווים מנגנון לתמיכה בסדר החברתי הקיים, תוך הקניית ערכים התואמים סדר זה.        
בוולס וגינטיס (Boweles, S., and Gintis, H., 1977) טוענים שבעצם בתיה"ס משרתים את הסדר הקפיטליסטי באמצעות שיכפול  ערכים ותכונות אישיות הכרחיות בחברה באמצעות תכנית לימודים בית ספרית סמויה. מטרת ביה"ס לפיהם, לייצר כוח עבודה יעיל, כנוע וממושמע לטובת המעסיקים הקפיטליסטים, תוך הנצחת הסדר החברתי הבלתי שוויוני והקניית ערכים דיפרנציאליים לתלמידים שונים בני מעמדות שונים המנותבים לבתי ספר שונים בערכים שהם מנחילים בהתאם לנחיצות בתעסוקות העתיד. בתי"ס לבני האליטה מכינים לתעסוקות יוקרתיות בין השאר באמצעות הקניית ערכים כגון: אוטונומיה להבדיל מבתי ספר המיועדים לבני המעמד הנמוך המקנים ערכים כגון: צייתנות וכניעות.
בורדיו (Bourdieu, P., 1977) בדומה לבוולס וגינטיס טוען גם הוא  שמטרת ביה"ס היא להנציח את הסדר החברתי. ע"מ להצליח בביה"ס המופעל עפ"י ה"הביטוס" של המעמד הבינוני, התלמיד צריך להיות מצויד ב"הון התרבותי" אותו רכש בבית, במשפחה. "הקודים התרבותיים" ("מטבעות") כוללים: שפה, תקשורת תרבותית ועוד. ביה"ס משמש אמצעי לקידום ילדים המצוידים בהון זה – בני המעמד הבינוני. מידת הון זה היא הקובעת את ההתקדמות וההצלחה בביה"ס. חסרונו של "הון תרבותי" זה, חוסמת את הצלחת בני המעמד הנמוך. כך ביה"ס הופך להיות מנגנון הממיר יתרונות כלכליים מעמדיים בלתי לגיטימיים להצבה ומיון להבדלים בכישורים ומיומנויות הנתפסים כלגיטימיים. כך, מסלולי לימוד הם בעצם שלב בהנצחת הפערים במסווה של הישגיות דיפרנציאלית לגיטימית, המתעלים את התלמידים ומפרידים בהתאם למעמדם לתעסוקות דיפרנציאליות, מרובדות.
קולינס (Collins, R., 1979), בהתייחסו לחברה המודרנית טען שהינה "חברה מסמיכה" בה הפרט נשפט עפ"י תאריו ותעודותיו. שיטה זאת המחייבת הסמכה ותעודה לכל עיסוק מונעת גידול בהזדמנויות לניעות חברתית ותורמת להגדלת הדומיננטיות של קריטריונים שיוכיים ולא הישגיים, זאת כיוון שהתארים עפ"י קולינס אינם פתוחים לכולם באופן שווה. ילדי התעשיינים ובעלי המקצועות החופשיים נהנים מיתרון על פני ילדי פועלים שהוריהם לא הכינו אותם לתחרות זאת על הישגים לימודיים. אם כן, ההסמכה הופכת אמצעי חסימה וסלקציה וקבוצות האליטה משתמשות במערכת החינוך כדי לקדם את חבריהם ולמנוע את התקדמות האחרים ובעצם הנגישות לתארים השונים מושפעת מאוד משלב ההסללה בביה"ס.

 

...לדף הקודם                                                            להמשך בדף הבא...

 

©  כל הזכויות שמורות לנסים כהן (1994), מפתח שיטת צמצום הפערים המואץ (מבצע לימודי).
 ניתן להשתמש בתוכן דף זה ובשאר התכנים,  באופן הוגן ונאות לשם סקירה, מובאות, למידה או הוראה, תוך הצגה ושמירה מלאה וברורה על הזכויות. הפרת היתר זה בכל דרך, ו/או הצגה ו/או שימוש לצורך מסחרי או הפקת רווח כספי, אסורה והינה עבירה ע"פ חוק זכויות יוצרים, התשס"ח (2007).